פסק-דין בתיק ע"פ 30009-11-11

ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ, אב"ד :

1.         במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים בביהמ"ש השלום באשקלון, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד המשיב, הוא הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן והורשע בהתאם בביצוע עבירות אלימות כנגד רעייתו. הצדדים הודיעו לביהמ"ש, כי לא הגיעו להסכמה לעניין הענישה, אולם הוסכם, כי יוגש תסקיר על המשיב והסנגור הודיע מצדו, כי יבקש, לאחר שיוגש התסקיר, לבטל את הרשעת המשיב ולדון אותו לענישה ללא הרשעה. לאחר שהוגשו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן, ולאחר שב"כ המערערת חזרה על עמדתה, כי יש מקום להטיל על המשיב עונש מאסר, אם כי, בניגוד לעמדתה הקודמת (שעמדה על הטלת 12 חודשי מאסר בפועל), הסכימה, כי עונש המאסר יהיה לפי שיקול דעת ביהמ"ש, אף עם יהיה בעבודות שירות, נעתר ביהמ"ש (כב' ס. הנשיא דינה כהן) לבקשת הסנגור, ביטל את הרשעת המשיב, ודן אותו לביצוע 200 שעות של"צ ולפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

מכאן הערעור שבפנינו המופנה כנגד אי הרשעת המשיב וקולת העונש.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המשיב עולה, כי בתאריך 21/10/09, בשעה 00:30, הוא תקף את מי שהייתה באותה העת רעייתו, בכך שתפס אותה בשתי ידיה ועיקם את אצבעותיה, נתן לה מכת אגרוף בפניה ודחף אותה; המשיב אף איים על רעייתו בהתנהגות, כשבעודו אוחז בכבל החשמל של המגהץ, סימן לה שיחנוק אותה. כתוצאה מתקיפתו של המשיב נחבלה רעייתו חבלה של ממש, עת נחתכה שפתה.

            נוכח מעשים אלה נקבע, כי המשיב ביצע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; תקיפה של בן זוג לפי סעיף 382(1ב) לחוק העונשין; ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

3.         לבימ"ש השלום הוגשו 6 (!) תסקירים מטעם שירות המבחן וכן הוגשו מסמכים מטעם רשויות הרווחה בבאר-שבע (בעיקר מהמרכז לאבחון וטיפול בדרי רחוב - "בית-נתן").

            מהמסמכים עולה, כי המשיב יליד 10/08/61, אב לשני ילדים מנישואיו הראשונים (בני 27 ו-22), המתגוררים ברוסיה. הוא נישא זמן לא רב בטרם עלה ארצה עם בת זוגו החדשה (המתלוננת בתיק שבפנינו), כשלה בת כבת 6. המשיב עלה עם רעייתו ובתה ארצה כשנה לפני ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, כשבארץ מוצאו - תדג'יקיסטן, עבד כמכונאי בחברת החשמל המקומית.

            כבר מהתסקיר הראשון התבהר לשרות המבחן, כי המשיב מכור לאלכוהול מזה כ-30 שנה, וכי שנות התמכרותו השפיעו על תפקודו במישורי חייו השונים; כי יש לו עמדות נוקשות ופטריארכאליות ביחס לתפקידי הגבר והאישה; וכי הוא התייחס לאשתו בקנאה, בין היתר כיוון שהיא הייתה משפחתו היחידה בארץ.

            המתלוננת, מצידה, סיפרה לשירות המבחן, כי המשיב אמנם איש טוב, אך היא סבלה מאלימות פיזית ומילולית ממנו במשך כשנתיים, עת היה נתון להשפעת אלכוהול.

            כבר בתחילת ההליכים בבימ"ש השלום, שולב המשיב בטיפול במסגרת עמותת "אפשר" (מיום 18/01/10), ולראשונה בחייו עלה בידו להימנע משימוש באלכוהול. בתסקיר הראשון (מיום 08/07/10), לכן, המליץ שירות המבחן להעמיד את המשיב במבחן למשך שנה. בהשלמה לתסקיר זה, אף המליץ להימנע מהרשעת המשיב, "כי הוא משולב בהליך טיפולי ועל מנת לעודדו להמשיך בתהליך זה".

מהתסקיר הנוסף התברר, כי המשיב נפרד מהמתלוננת (שעזבה אותו לטובת בן זוג אחר), עבר להתגורר במרכז קליטה "יעלים" בבאר-שבע ומתמודד עם חובות שונים. הוא השתלב בהצלחה מרובה בעבודה בחברת "אדי מערכות אלקטרוניקה", אשר מבצעת עבודות ופרויקטים שונים בכל מיני מסגרות, והובהר, כי הרשעתו בדין עלולה לפגוע בכניסתו לפרויקטים בבסיסים צבאיים, אם כי עד לאותו שלב, ההרשעה לא מנעה ממנו להיות משולב בפרויקטים אחרים. גם מעמותת "אפשר" הדיווחים היו חיוביים - הן בנוגע להתמדתו של המשיב בטיפול והן בנוגע להשפעת הטיפול עליו, ולכן, גם בתסקיר הזה סבר שירות המבחן, שיש להעדיף את האפיק השיקומי.

בהתאם, הופנה המשיב לבניית תוכנית של"צ עבורו, אך במשך תקופה ארוכה לא עלה בידו להשלים את בניית התוכנית. התברר, כי חלה נסיגה בשיקומו של המשיב, ובתקופה שלאחר התסקיר מדצמבר 2010, הוא פוטר מעבודתו (ביום 18/01/11), ואף חזר לצרוך אלכוהול למספר ימים עם סיום התוכנית בקבוצה הטיפולית, אולם, שב ופנה לגורמים הטיפוליים וביקש את עזרתם. עוד התברר, כי המשיב ושותפו לדירה - סולקו ממנה בשל חובות כספיים, הוא ישן ברחובות למשך מספר ימים, ובתאריך 21/02/11 התקבל להוסטל לדרי רחוב בבאר-שבע - "בית נתן". שירות המבחן ציין בתסקירו, כי המעידה של המשיב הינה חלק מהליך הגמילה שעמו הוא מתמודד "ולאור הערכתנו כיום, כי במצבים בהם נתון בגילופין, רמת הסיכון הנה גבוהה והוא עלול להתנהג באופן תוקפני", המליץ להרשיע את המשיב ולהטיל עליו, בנוסף לעונשים המומלצים בתסקירים הקודמים, גם מאסר מותנה.

זו הייתה גם ההמלצה בתסקיר הסופי הנוגע למשיב (מיום 02/10/11). מתסקיר זה עלה, כי המשיב עדיין התגורר ב"בית נתן"; כי בדיקות הנשיפה שהוא נותן נקיות; כי הוא משתף פעולה באופן מלא עם הגורמים המטפלים; וכי אינו עובד, בין היתר לאור המלצות הגורמים המטפלים בו. יחד עם זאת, מתסקיר זה גם התברר, כי המשיב "מודה באופן חלקי בביצוע (העבירות המיוחסות לו - ר.י.כ.) ולוקח אחריות חלקית עליה... הוא ציין כי בעקבות התנהגותה (של המתלוננת - ר.י.כ.) , התפתח ויכוח ביניהם ותגובתה הייתה בעייתית. הוא מסר, כי בעקבות התנהגותה, הוא דחף אותה ומעוצמת הנפילה, היא נחבלה. לדבריו, לא נתן לה מכת אגרוף ולא איים עליה....". לכן, שירות המבחן התרשם, כי למרות שהמשיב מבין, כי התנהגותו בעייתית, הוא נוטה להשליך את האחריות להתנהגותו על המתלוננת, ונראה היה, כי הוא מתקשה בבחינה עצמית ביקורתית.

לאור ההליך השיקומי שעבר ועובר המשיב, סבר שירות המבחן שיש להעדיף את הפן השיקומי בענישתו ולהעמידו בפיקוח של שירות המבחן לצד ביצוע 200 שעות של"צ. בנוסף, ולאחר ש "לא ברור באם הרשעה בדין תהווה פגיעה באפשרויות תעסוקתיות בעתיד ואם תהווה פגיעה כלשהי באופן ניהול חייו", ציין שירות המבחן, כי "לא מצאנו נימוקים מספיקים להמליץ לכבוד ביהמ"ש להימנע מהרשעתו בדין".

בדו"ח מ"בית נתן", שהוגש לעיוננו במסגרת הערעור על ידי הסנגור, לא היה שינוי מבחינת תיאור מצבו הנוכחי של המשיב.

4.         באי כוח הצדדים חזרו בפנינו על הטענות שהובאו מטעמם גם בפני ביהמ"ש קמא. ב"כ המערערת סברה, כי אין זה המקרה בו יש לחרוג מהכלל ולא להרשיע את המשיב, שנמצא כי ביצע עבירות קשות וחמורות כלפי רעייתו; ואילו הסנגור סבר, כי היות ומדובר באירוע אחד וחריג, ולאור הטיפול האינטנסיבי שעבר המשיב, ההצלחה האדירה שלו להימנע משתיית אלכוהול לראשונה מזה 30 שנה, קשיי הקליטה בהם היה נתון בעת ביצע את העבירה, ולא פחות חשוב - החשש, שמא הרשעה בדין לא תאפשר לו להשתלב, כחשמלאי, בעבודה במוסדות הדורשים עובדים עם תעודת יושר, הרי שאי הרשעתו בדין מחויבת, רצויה וראויה.

5.         בימ"ש השלום שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, שקל את עמדות הצדדים ואת המלצות שירות המבחן ובחן את הפסיקה הרלבנטית הדנה בשאלת הרשעתו או אי הרשעתו של נאשם, ובסופו של דבר, ולמרות חומרת העבירות, מצא שיש במקרה זה להעדיף את שיקולי השיקום והטיפול, וכאמור, בחר לסיים את ההליך ללא הרשעתו של המשיב. וכך ציין ביהמ"ש:

            "... בהיות הנאשם נטול עבר פלילי, נראה כי זכאי הנאשם, לאחר שהתרשמתי כי הקדיש מאמצים רבים לשיקומו, לפחות להזדמנות אחת מביהמ"ש, שתדרבן את הנאשם להתמיד במאמצים שהקדיש עד כה כאמור, על אף שלעיתים קשה היא. סברתי כי בתמונה הכללית המצטיירת לא יהיה נכון להתעלם ממאמצי השיקום הסיזיפיים שהוקדשו מטעם הנאשם. הותרת ההרשעה על כנה תביא כך שוכנעתי לפגיעה עתידית באפשרות התעסוקה, כאמור בנתוני נסיבותיו של הנאשם..."

6.         ביהמ"ש העליון קבע, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי הכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם - יורשע בעבירות שיוחסו לו. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, ינקוט בית המשפט, לפעמים, בחלופה של הטלת ענישה ללא הרשעה.